יעל גורדון / נקודה ורודה באופק |
אבל אני כל כך לבד.
מחכה, מצפה, מקווה, אוהבת.
כואבת, לומדת, כותבת, אוהבת.
אולי כך נוצר העולם ליהיות,
אכזר, מפקיר ילדיו.
האהבה הזאת, היא הכל ולא כלום.
מקרוב היא עולם ומלואו,
מרחוק היא נקודה ורודה באופק.
ואני סביבה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|