במגרשי החנייה שמאחורי האוזניים נאספים החיוכים
לאט משתרך לו הנכמר, כתפיו לא שוות בגובהן
מבטו מסתכל לצדדים, נעמד ליד המריר במקום המסומן
במגע שקוף מוחק קמטיו, מהנהן בכן, כן, להמהומי אי הנחת
סומך ונסמך חיוכי שוקולד
(ושקו לי בתחת)

והנה... מגיע האירוני, סוחב אחריו מרכאות כבדות
וכל מי שמביט לכיוון גבותיי השאלה שלמעלה
יודע
זה האירוני והצלב על הגב, הוא חזק. לא כבד לו
חולקים לו כבוד, נזהרים מחץ ארסיות גבה גלי
(על הזין שלי)

מדדה אחריו החיוך המפתה עקביו הגבוהים מפודרים בסוכר
מחלק מתנות של דבש אידיאולוגי ועדת חנפים אצלו בסלולאר
נעמד קרוב לאוזניים, שלא תאיר אותו השמש, שיישאר מפתה ועמיד
כמו בנק - שהוא גם ידיד
Yes, u did))

וסאחבק מגיע בריצה, מזיע, מכה בכולם בחיבה, ומשאיר סימניו
הירוקים על מדים
משתפשף ונוגע אפילו במרכאות הצלב, להשאיר חותמו האוהב-נאהב.
לא ידעתי לא שמעתי, לא ראיתי, ומה עם הילדים?
(אהלן, שקר וכזב)

ואיפה צבוע?
איפה החיוך הצבוע היום?
גם הוא בתפקיד
יש לו עוד משפחה שכולה לבקר של חיל שיופקר בעתיד.






(לזכרו של מידחאת יוסף)