אולי זה נגמר,
אולי זה רק הקצה
ובקרוב תהיה נפילה
או נסיקה אל צוקי המחר.
זה נחרט,
על אבן גיר מתפוררת
שניתנת לריקוע על ידי מספר דמעות,
זה נבלע בסלע אבל
הלב לא רוצה לעזוב.
זה תם, תם ותמים וכואב,
הוא נסדק ונמחק ונכתב,
אהבה טהורה של ילדה
עם לב אוהב ופצוע.
זה לא נגמר לעולם עד שזה מוחלט,
זה לא נשלם לעולם,
אף פעם לא נשלם,
כשאי אפשר
להרפות וללכת.
אי אפשר לעולם להרפות וללכת
כשיש אפשרות במרחק נגיעה
שהוא גם מרחק נפילה
או מרחק נסיקה,
עד שעושים את הצעד אל עבר התהום,
לעולם אין לדעת לאן נגיע.
ואם לחלום אז איתך
ואם לחיות אז איתך
ואם לישון אז איתך
ואם להיות,
אם להישאר,
אם להתקיים
אז איתך.
והסיפור הזה,
לא תם ולא נשלם,
לעולם לא,
כי אי אפשר לוותר,
לא על דבר שרוצים כל כך,
לא על דבר שעוד לא התחיל,
לא על עוד דקה של אושר
קרוב אל ליבך.
7.2.2005 |