אם ובנה יושבים בחדר ריק על שני כיסאות.
הבן מתופף על רגלו בקצב אחיד והאם מביטה לקהל בעיניים פקוחות
לרווחה

הבן: "כשאמא הגיעה, זה תמיד מפקפק בי-נאכל היום שניצל בשרני?"

האם: "אין שניצל בני
        אין לנו אוכל במקרר
         אין לנו בית בני
         הוא הלך!"

בקצב תקתוק השעון:

מי הלך??
אבא!
לאן הוא הלך?
אבא!
מתי הוא הלך?
אבא!
מי לקח אותו?
אבא!

למה?!?!?!?!?!?!
למה?!?!?!?!?!?!

אין שניצל אימי...


תנוכי מדמם!
אני רואה אותה
תנוכי מדמם!
היא סובלת
תנוכי מדמם!
היא כואבת
תנוכי מדמם!
הייתי סובל במקומה

ביחד: תנוכי מדמם!  תנוכה מדמם!

                                  איזבלה!!