החיים קשים. אף אחד לא הבטיח לך שיהיה פה קל.
כל אחד מנסה לשרוד, עם עצמו, להציל את העור שלו.
כולם זורמים, עוברים, חולפים הלאה עם הזרם. עם הזרם העצום הזה
של אנשים שכל אחד מהם מנסה למצוא בעולם גדול הזה פינה קטנה
משלו, משהו, או מישהו לאהוב, דרך כלשהי להטביע את חותמו בלי
שההמון שיבוא אחריו ירמוס את השאריות.
כל אחד רץ, ממהר, לאן? זה לא משנה. עיקר ללכת. ללכת וללכת.
לאף אחד לא אכפת בעצם מהשני. התפתחנו מהחיות אבל בתוככנו
נשארנו בדיוק אותו הדבר. חיות. החזק שורד.

ולאף אחד לא אכפת מילדה אחת שעומדת באמצע, עוד לא מצאה את הדרך
שלה, עוד לא חייתית כמו כולם, עדיין יצוקה מחומר טהור, רענן,
תמים ושליו. ניצן. פרח שהחיים יהרסו, ימעכו אותו וידרכו עליו.
ואי אפשר למנוע את זה.