טורו ווטנבה / לא הלילה |
הלילה הזה שמונח
על כף יד רועדת ופתוחה. היא
נושמת ומביטה בחלל שבין
העיניים שלי לשפתיים שלה בחוסר אונים
של ילד קטן והתקרה גבוהה, ובינתיים
אני מניח יד לחה על הלב שברוח,
על השדיים שבבשר, 'עוד מעט הכל
נגמר' אני קורא בצללים שעל ביטנה, וקול
משמיים נפתח אלי כמו חיבוק אהובה:
לא הלילה. אל תשלח ידך אל הנערה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|