טורו ווטנבה / מה שהיה |
היום הוא גל אבנים מתפורר. אל תתעורר
עדיין, הוא אומר ואני
מקשיב לחשיכה. השמש
עולה על העיר כמו משאית ישנה. כמה קשה הוא
היום לאדם הבודד, מתוקה עד מאד השינה
לאדם
הנודד במרחבים של הלב,
בזמן
המקביל לתנועתו של האל. אני
נושא את עיני בתפילה לא גמורה אך
כמהה לדבר מה, ליום הזה.
ליום הבא.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|