זה היה יום קיץ יפה. סבא משה התעורר מוקדם למשמע הציפורים
המצייצות בנועם מחוץ לחלונו, והחליט לצאת לטייל ברחובות היפים
ובפארקים הירוקים. הוא כבר ראה בדמיונו כיצד הוא יצעד בפארק
וינופף לשלום לילדים הקטנים המשחקים בכדור, והם יצעקו לו:
"בוקר טוב סבא משה!" ואחר כך הוא היה מאכיל את הציפורים ויושב
לו בשמש הנעימה של ימי הקיץ הראשונים, אשר עוד יש בהם את הנועם
והשלמות האביבית.
סבא משה סיים להתארגן ויצא החוצה כשחיוך ענק מרוח על פרצופו.
הוא הביט בבניינים הגבוהים הנושאים שלטי חוצות ענקיים והסתחרר.
רעש מאות המכונית והאוטובוסים, המזהמים את האוויר ומסיעים אלפי
אנשים לעוד יום של שגרה משעממת, גרמו לו לכאב ראש, אבל סבא משה
עדיין ראה בדמיונו את הפארק המושלם אליו יגיע בקרוב וזה מילא
אותו.
הוא עמד בפתח הבניין, התכונן להתחיל ללכת, לקח נשימה ארוכה...
ומת.