יומנו של מובטל - פרק ב

התעוררתי בבוקר,ומיד חשבתי שצריך ללכת לעבודה.
מעין הרגל לא רצוני שכזה שדוחף אותך קדימה.קמים בבוקר הולכים
לעבוד , מעבירים את היום בעבודה,רובנו עושים זאת ,אם נודה
בכך.
מדברים עם החברה בעבודה,אולי כמה שיחות טלפון על עניני היום
,רכילות על מה שקורה בעבודה בעיקר.ובערב מגיעים חזרה,סחוטים
ומותשים,מתיישבים מול הטלויזיה (חלקנו אפילו נרדם מולה).
וחוזר חלילה.
פתאום זה נחת עלי,אין לי יותר עבודה. זה נראה לי מוזר,מה אעשה
בשארית היום .המעגל הזה שהוא כל כך פשוט כבר לא יוכל להציל
אותי ,מלחשוב מה לעזאזל אני עושה עם עצמי.

בהתחלה התחלתי לקרוא,במשך שבוע גמרתי לקרוא את כל הספרים שהיו
אצלי בבית ,נעשתי מומחה במרכאות להיסטוריה של
השעמום,ולפילוסופית הריקנות.התחלתי למצוא את עצמי חוקר את
עולמו של שפינוזה , מנסה לבאר לעצמי מה רוצה ניטשה מאיתנו (לא
חושב שהוא בעצמו ידע).
כיש עודף כזה של הזמן קנה המידה משתנה,הזמן נראה כאוסף אין
סופי של אירועים שאין קשר הגיוני ביניהם.הוא זורם קדימה ולא
עוצר כדי לשאול אם יש הגיון בכל מה שמתחולל מסביב.

חשבתי לאחור על היום שבו עזבתי את העבודה,מה האנשים מסביב
אמרו,במיוחד על אלה שאמרו שאני מאושר בגלל שמפטרים אותי.
אני חושב שהם צדקו,ברגע שאני דורך בממלכת אי הודאות ,אין
מגבלות למה שיכול לקרות.עובדה היא שבגלל הפיטורים יש לי זמן
לכתוב,ובכך אני משיג הארה עצמית שלא הייתי משיג אותה אם הייתי
עדיין טרוד בענייני העבודה.

אם מסתכלים על הזמן הזה שבו אנו חיים ,מגלים ניגודיות
וקיצוניות .
מצד אחד ,השגים טכנולוגיים מופלאים:פיענוח הגנום,חקר
החלל,ריפוי מחלות שהיו בעבר חשוכות מרפא,גילוי פינות חמד
חבויות על פני כדור הארץ.
ומצד שני :מלחמות שגובות מחירים עצומים בחיי אדם,קנאות דתית
שמזלזלת בכל מה ששונה ממנה,אלי הון רודפי בצע שמזהמים את
הסביבה.
כשאתה מובטל ולא חלק מהמערכת החברתית המערבית,יש לך זמן להסתכל
ולראות איך העולם מתגלגל לו בצורה אקראית ובלתי צפויה,הניגודים
האלה הם צופן קיומו של המין האנושי מאז ומתמיד.
האבטלה נותנת לך פרספקטיבה שונה לגבי החברה,אתה מבין שמושגים
של סולידיות חברתית כמעט ואינם קיימים.פה ושם יש אינדבידואלים
שעוזרים אבל כאן במדינה הזו ובזמן הזה נוצר מצב שבו אדם לאדם
זאב.

ה"מצב" כפי שמכונה המיתון מוביל אותי למסקנה שכנראה ההנהגה
הפוליטית במדינה לא מבינה את המציאות כמו האדם ברחוב.
ישנו ניתוק בכמה מובנים : האידאולוגיה שעל בסיסה הוקמה המדינה
כבר אינה קיימת עוד.שתי התנועות הציוניות הגדולות ,מפלגת
העבודה ומפלגת חירות או הליכוד של היום מהוות מיעוט מבוטל
בעם.
אבל פעם אחרי פעם אתה שומע מנהיגים חוזרים על מנטרות
ואידאולוגיות שאין להם שום קשר עם המציאות.
נדמה שכל מה שקרה בחמש השנים האחרונות היה שמנהיגים עם חזון
להסתכל קדימה הוזזו כדי לפנות מקום לפופוליסטים ציניים.
החברה הישראלית מפוצלת לקבוצות משנה בעלות אינטרקציה מועטה ,
הכנסת מייצגת את זה נאמנה , יש שם קבוצות אינטרסים ציניות שאין
להם שום רגש חובה לכלל העם.יתרה מזו מפלגות שמייצגות מניפסט של
אנטי זוכות  לפופלריות רבה יותר מאשר מפלגות בעלות מניפסט
חיובי.

לצערי אני מקבל את הרושם שלשלטון אין כל כך יכולת לעזור לאדם
ברחוב,שכן בגלל התפיסות המקובעות בעבר הרחוק והרע השלטון יעדיף
לא להסתכן ולדחות את הפתרון לקדנציה הבאה.

מה שקצת קריאת פילוסופיה עושה לאדם,במיוחד שפינוזה,הוא טוב
בזה.
הבן אדם במאה ה15 הבין שכולם צבועים ויצא נגד הפולחן האלילי
הצבוע של הקהילה היהודית באמשטרדם.
זה יכול גם להיות מיושם לימינו אנו כשחושבים על ה"ערך" של
השירות בצהל,סלחו לי על הבוטות אבל זהו צורך בלבד..המציאות
מראה שערך זה כבר לא...