[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








שבע חמישים ושש. הצפצוף העוקצני של הקסיו שלי מעיר אותי. אני
מתיישב, משפשף עיניים ומחניק פיהוק. שוב נרדמתי על הכיסא מול
המחשב. אני מעביר כף יד על הלחי ומנסה להיזכר מתי התגלחתי בפעם
האחרונה. כנראה מזמן. אז הגיע זמן, אני חושב, אבל מצד שני, אין
לי זמן. על השולחן מאפרה, חפיסת סיגריות ומצת. נו, טוב.
אני מביט בשעון. שבע חמישים ותשע. עברו כבר שלוש דקות? לחיצה
על המקלדת מעירה את המחשב לחיים. על המסך שורות שורות של
מספרים. השעון מראה שמונה אפס אפס, והטלפון מצלצל.
אני מרים את השפופרת, מצמיד אותה לאוזן ומתכונן להגיד "הלו".
"תסתכל על 'יוניברס'." נטלי אומרת לפני שאני מספיק. "פלוס
שלושים וארבע! אתה הולך להיות עשיר."
"אבל אני כבר עשיר." אני אומר.
"תמיד יש מקום לעוד." נטלי צוחקת, ואני עוצם את עיניי. "אבל
עוד לא. חכה עוד קצת. יש לי הרגשה שזה עוד יעלה."
אני בוהה במסך. המספרים רצים. "שלושים ושבע!" נטלי צוהלת.
"מה זה אומר?"
"זה טוב, מותק." היא אומרת. "זה ממש טוב."
"אז מה לעשות?"
"אל תעשה כלום. חכה עוד קצת."
"אוקיי."
"עוד קצת..." נשימותיה של נטלי מהירות. אני יכול כמעט להרגיש
את הדופק שלה רועם. כמו תופי מלחמה מבשרים את בוא ארמגדון.
"עכשיו!!!" נטלי צועקת. "תמכור ה-כ-ו-ל!!!"
אני לוחץ על הכפתור בעכבר. ספרות רצות על המסך כמו עכברושים
במבוך. "שים לב לאופציות של 'אסטרה'," היא אומרת, מתנשמת. "הם
במינוס חמישים והם ממשיכות לצנוח!"
אני מנסה לחפש את המילה בין השורות שבמסך, ללא הצלחה. כנראה
שאני מסתכל במקום הלא נכון.
"עד סוף היום אייזנברג יצטרך למשכן את התחתונים שלו." נטלי
צוחקת. "תפסת אותו בביצים."
"את זאת שתפסת אותו בביצים." אני אומר.
"הכסף שלך, מותק. אני רק נותנת עצות."
אני מכיר את שאול אייזנברג. איש נורא נחמד. הקים ביחד עם אבא
שלי כמה חברות לייבוא תכשיטים. אני מנסה להיזכר מתי פגשתי אותו
בפעם האחרונה. כנראה בהלוויה. "את גאון." אני אומר לבסוף.
"או, אתה סתם מתחנף." היא אומרת.
"מה דעתך על חגיגת ניצחון? ארוחת ערב, היום?"
"היום זה לא טוב, מותק. אני נשארת כאן עד מאוחר."
"אז מחר?"
"תן לי לבדוק שנייה," יש פאוזה קטנה. "גם מחר אי אפשר. יש את
העניין הזה עם 'אירוספייס', אתה יודע."
"אה, כן. סיפרת לי על זה." היא באמת סיפרה לי על זה, אני
נזכר. "אז סוף שבוע, אולי?"
"לא, מותק, אני טסה לסוף שבוע בלונדון. הולכת לבזבז את העמלה
שלך על נעליים."
"אה." אני אומר. "לא נורא, בפעם אחרת. בקשר לעמלה, את יכולה
לדבר עם אלי. הוא יסדר לך את הצ'ק."
"אחלה." נטלי אומרת, "אז נהיה בקשר, טוב? שיהיה לך במזל טוב.
עשית היום איזה עשרה מיליון בערך."
"כן, תודה. נהיה בקשר."
"ביי, מותק."

אני סוגר את הטלפון, מכבה את המחשב, מכבה את הסיגריה, ובוכה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"בעצם, עשיתי את
זה מתוך
אידיאולוגיה"



מקיאוולי מסביר
למה בגד באשתו


תרומה לבמה




בבמה מאז 8/3/05 10:18
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אריק שמבוזי

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה