בפסנתר ניגנתי
פטישיו הולמים על מיתרי ליבי
וצליליו מתפשטים בחלל החדר
חדר ריק, אין בו איש מלבדי
צליל ועוד צליל, תיבה מצטרפת לתיבה
למנגינה הזו אין נושא, רק סוף והתחלה
ההרמוניה מרחפת בחלל
מלטפת את ראשי בחיבה
היופי כבד מנשוא
מחלחל הוא אל כל רמ"ח איבריי
וכאשר החדר מתמלא כולו
רק אז הוא חדל
נבהל ובורח
מחכה להזדמנות לרודפני שוב
ללוות אותי כל אימת שאלך
אבקתי את החלון הישן, הסרתי קוריו
פתחתי צוהר נגה אל העולם
וכאשר הקשבתי טוב, בסבלנות וברוגע
שמעתי אותה
את אותה הרמוניה שמלאה את חדרי
אך הפעם באה מן החוץ אל הפנים
ועצמתה כאלפי פסנתרים
אשר הלמו כולם בתאום מושלם
והיופי נגלה אלי במלוא הדרו
והניס אותו לתמיד |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.