ענת אבישר / נביטה |
לו יכולתי הייתי מסמנת לך שביל איצטרובלים
בין הקרח המצולק שהיה מנת חלקך
לבין האש ממנה באתי אני
שתדעי את עומקה של התהום
הדיוק בו נפגשו ונפרדו שפתיה זה מכבר.
חוקייך הרבים מכתיבים לי לילות לאחרונה
לו יכולתי, הייתי שוברת לך את המסגרת התכולה
מעתיקה מילים מפיך, נושמת אליי את הריח הקרוב
מוכיחה אותך אחת אחת על טעויותיך
מעל התהום, מעל לגדותיה
מתחתיי
היית נאנחת את שמי.
או שמה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|