ענת אבישר / תפוחים |
בין פנסי רחוב, מתחת למעילים,
אני רואה היטב עקבות נגיסותייך
הם משתקפים בבובות הראווה
מכל מחשוף בועטים בי באכזריות
שואטים לקראתי כל בוקר לבושים בצניעות
מאיימים לפרוץ את גבולות מונית השירות,
לשוט חופשיים בגשם על נהר הז'בוטינסקי
כל הדרך הביתה באחת אחר חצות מלאה בסימנייך
שוב פוקחת עיניי אלייך מדברת נמוך ולאט
דברים שלא הבנתי כל מילה הופכת תפוח
וזיעתך נוטפת עלי בכל פינת זיכרון מלוכלך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|