מיועד להיקרא בקול רם


אין לך מושג כמה זה מתסכל
שאין כאן שחור בוהק או אדום מתפשט
רק לבן וסגול ועוד כמה צבעים
כאלה שמרגיעים אותי
כמוך. כל כך רכה ומתחשבת
ועינייך נמלאות אור בכל פעם שאת מסתכלת עליי
אל תביטי בי ככה, במבט הרוצה לקעקע אהבה
אל תגעי ואל תמיסי בי קרח כואב
הן אמרתי לך כי היצירה זקוקה לחבורות
שיש להתפאר בהן ולספר אחר בגאווה שוצפת:
"כן, אני נלחמתי וניצחתי ואיבדתי.
את מבינה, החיים, בתנאים שכאלה,
הם גבורה."
את הרי יודעת,
אפילו הארספואטיקה לא יכולה לבעוט יותר בביצי הציבור המטומטם
כשהלשון המשתלחת עסוקה בנשיקות צרפתיות.
הלא חייבים לדמם את הכל, ובכלל,
אסור להפעיל את הרוך בתוך אולמות השירה,
זה עלול לפורר אותה לחלוטין
כמו המצלמות לציורים של ליאונרדו
את מגיעה כל הזמן
מקלפת את העור מקירותיי, מותירה אותם חשופים
ובשיא החוצפה, מביטה בי באושר
ומחייכת.