מרגישה את פעימות לבו
בקצב אחיד מתנגנות
משתלבות
עם מנגינת לבי
תחילה הוא רוכן
לאט לאט מתכונן
מעביר את הלשון על שפתיו
להרגיש
רואה את מבטו
את עיניו,
בוהקות
עם אש שגוברת
עם תשוקה, לא אהבה
למה אני נמשכת
רק אני מבינה
מרגישה את ידו
מלטפת את צווארי
צמרמורת עוברת
זורמת בגופי
מסתנוורת ממנו
עפעפיי נחלשים
האור מתעמם
מחליקה את ידי
בין שיערותיו
מגע רך
כמו פרווה סינתטית מבהיקה
רק לו אני מחכה
ונוצר בינינו מגע
של נשיקה
רכה כמו פרפר
בראשי מחייכת
ועליו חושבת
ורק אותו מרגישה
את הקשר
הלא אפלטוני כביכול
ואנו ממשיכים
ורוקדים מחול
בתוך החדר
עם האוויר האביכי
עם האווירה המהפנטת
הנרות משקפים
את הצל שלנו
רוקדים
עם שפתיים צמודות
ערפל קליל מסביבנו משוטט
האור העמום
עם רצוננו, לשני, החושק
נמשכים זה לזה
נפרדים מהשפתיים
ורוקדים בעיניים מעורפלות
ונעמדים מול השני
ואני פתאום
ככה סתם
בוכה
והדמעות זורמות
ואני לא מבינה
אני רוצה להתרחק,
זאת לא אהבה
מתיישבת בצד
מרכינה את ראשי
ידיי מכסות אותי
ואני כמייללת
כל כך מתוסכלת
מנסה להבין
אני רוצה איתו להיות
אבל אני לא
והבכי זורם
אני לא מנסה להפסיק
אני רוצה רק להבין
מה הולך בתוך הראש
מה אמיתי
מה בכלל נכון
הוא מושך בזרועי בכוח
אני מרגישה באפלה
עיניו משולבות
בין כעס ורגזה
למה הוא לא עוזר?
הפחד בי מחלחל
רוצה לברוח כבר!
הוא מנסה בכוח
אני לא יודעת
אני פשוט נכנעת
ואני כבר לא מרגישה
אפילו את התשוקה
איך אפשר לחיות
בלי האהבה
ולסבול עם החרדה
שאני מרגישה שונה
והוא ממשיך
מוריד את הזקט
אני רק בוכה בשקט
למה אני נכנסת
שמישהו יעזור,
אתם כל כך דפוקים שלא רואים?!
שאני בצרה? אתם לא דואגים?!
אבל זה לא משנה
ואני כבר עם חולצה קרועה
הוא מסתכל עליי
במבט מאיים
ואני צורחת
בועטת, צווחת
רצה ורצה
הכי רחוק שאפשר
להתרחק
מהזר
הוא מחוסר הכרה
אבל אני עדיין ממשיכה לצעוק
הקריאות כבר חלשות
קריאות לעזרה
אני לבד
לגמרי לבד
ומתחילה סערה
ואני באמצע בעומדת
סתם, בלי מטרייה
וחושבת
מי בוכה יותר
אני?
או מישהו למעלה?
דמעותיי מחלחלות באדמה
שסופגת אותן כאומרת סליחה
וקר לי
אני מותשת
ופעם אחרונה
אני צועקת
שמישהו ישמע
בבקשה...