ובין לילה העולם השחיר.
את הנר שהחזקתי ביד
לא יכולתי למצוא יותר.
איבדתי את דרכי בעולם האפל
והכל נהיה עכשיו תפל.

אך כל מה שחשוב עכשיו
זה למצוא אותך בתוך מסך הערפל,
שמכסה את האופק שידע פעם שקיעה
של שמש קיץ כתומה.
אי שם בתוך השקיעה החזקנו ידיים,
ולחשנו מילים יפות
עד לשעות הלילה הקטנות.
באושר ובעצב יכלנו לשלוט,
לא פחדנו מכלום חוץ מנקודות.

מה שנותר עכשיו
זה רק שאלות ותמיהות
לאן נעלמו כל הרגשות?
לאן נעלמו השמחות?
האם נוכל אותם להחזיר
כשאת אומרת שאת הרוסה
ובטני מלאה בקרצים שרוצות לצאת?

להבתך אותי שורפת,
אך לי לא אכפת.
כל מה שמשנה כרגע
זה לא לתת לך להיגמר.
את חייבת להישאר.
ואם לא,
אז תעדי שמצידי
כלום לא השתנה
אני פשוט מת.