ראשך בתוך הכר,
עינייך עצומות,
איך את שקטה,
שוכבת לידי,
קרוב,
כל כך שקטה.
מעניין אם את מריחה אותה,
את זו ששכבה כאן לפנייך,
רק שעות מעטות חלפו מאז.
חום נשימתה ודאי תלוי עוד באוויר,
המיטה עוד מעוצבת לפי קימוריה,
מיציי פנימיותה עוד לא יבשו על הסדין.
אבל את,
שקטה,
ראשך בתוך הכר,
עינייך עצומות,
אוורירית במשכבך,
כמו קלימט על דאונר'ז,
כאילו לא חשה בדבר.
אני מחשב אחורה את הזמן
עד הרגע בו תתחילי לפחד ממני,
ותרצי לברוח ולהישאר.
כמו להביט על נוף ולתהות
האם הוא חולף מול עינייך, או שמא
אתה חולף מול עיניו.
בינתיים,
את שקטה,
כמו ליריות נוזלית,
כמו פיתולי ערבסקה,
כמו הדרך הביתה.
אני מרים אט אט את הכר מעל פנייך,
פרכוסי רגלייך כבר מזמן פסקו,
נשימתך שאובה לתוך הציפית,
את נשארת.