הקור דופק על עורי ומנסה להיכנס
יושבת בשלוש בלילה ומחכה לנס
השעון מתקתק והלב פועם.

אורות כתומים בחוץ ושמים אדומים
אי שקט בתוכי ופחדים סתומים
ואני לא יכולה להירדם.

מחר יקרו דברים חדשים,
מחר אפגוש המון אנשים,
ושום דבר לא יהיה כמו קודם.


אור ניאון מעלי, החדר קר כל כך,
אם ארדם עכשיו נשמתי תברח
וגופי ישאר חסר מנוחה.

הדמיון שלי מדלג במעגלים
אל רעשים מתכתיים ואורות כחולים
ומחפש נתיב בריחה.

אם רק יפסיק, ישתוק, אלחש,
"מחר יהיה עוד יום חדש",
ואקיץ מהמיטה הבטוחה.