אביב זך / ספר שירי הקרוע |
את צריחותי כבר הפסקתי לצרוח
גם שעות המצוקה כבר חלפו
אך הכאבים שכאבתי מאותו הרגע
אותי מעולם לא עזבו
המחרוזת החלה סובבת צווארי
חונקת אותי בתוכה
וספר שירי, נקרעו כל דפיו
וכל שנותר הוא דמעה
האש שחתמה צרבה את גופי
השאירה בו צלקות
ורק תוגתו של ליבי-
הוא לא הפסיק עוד לבכות
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|