אתה מכיר את זה כשבא
אורח לא קרוא...
או כשהגשם הראשון
דופק כדי לשוב...

אתה פותח את הדלת
מגיף את התריסים
מגיש קפה מדליק מזגן
מוכרח לגבור על הרעשים

מבקש מנוח
אין בך די כוח...

וכשבבית בין ערביים
קורן מסך חלוש
נרות שבת עייפו כבו
וההורים יצאו

אפלות קודרת משתלטת
קירות בטון קרים
קרירות פושטת מפרקת
את כל הרהיטים

אין מנוח
מבקש קצת כוח...

ואז דמעה שטוחה, קטנה ומתרפקת  
ואתה לא גאה, הלב הופך כבוש  
והעולם שותק, כאילו פג הקסם
ולא רואה את ההבדל, מה ניכר ומה קלוש

ואתה לא מבין...