אתה זוכר איך התחבאתי מאחורי הוילון בפנים סמוקות ביקשתי
נשיקה
אתה זוכר איך בלילה כשטיפסת לחלון הדלת נטרקה לפתע,
לילה, שנינו יחד מחובקים רועדים מקור
ובבוקר מחויך התעוררת וגילית את מה שהשארתי מאחור;
שובל של הצגות ודאגות, המסך עלה, הירח ירד,
אתה ואני אבל בכל זאת לבד, הציפורים מצייצות מתוך המחזה ואני
מחבקת אותו אבל זה לא זה, זה לא זה...
אתה זוכר איך בילינו בלילה האחרון תחת העץ ביקשתי את ידך
צחקת ואמרת "זה לא מקובל אבל אם זה מה שאת רוצה"
התנשקנו ארוכות והרגשתי שזה לא יגמר,
אך הבוקר שעלה רק האיר על מה שהסתתר;
שובל של הצגות ודאגות, המסך עלה והירח ירד,
זה אתה ואני אבל כל כך לבד, הציפורים מצייצות מתוך המחזה, רק
תגיד לי שזה לא זה, זה לא זה...
בעיניים דומעות כמו ים של מחיאות כפיים סוערות רוחות נפשי,
אני נופלת ונשמטת תחת עול רגשי לא אנושי,
נבוכה, "לא בוכה, הדמעות הן משמחה, מהתרגשות" ממלמלת בבושה
לו רק היה אפשר לתאר איך בפנים מרגישה,
אני עפה ועולה, מרחפת מעל;
שביל של כוכבים ולבבות, תקוות ואכזבות, הירח עלה והמסך ירד,
זה אני ועצמי ושתינו לבד, הציפורים מצייצות בתוך המחזה, אבל
זה לא משנה,זה לא זה, זה לא זה...
|