היא הולכת, מבטה מעורפל, הליכתה שפופה
ברחוב הומה האדם, השמש קופחת, והיא בבגדיה השחורים הגדולים
וכולם מסתכלים ולוחשים
והיא, היא לא יודעת
הולכת ברוח נגדית חזקה, בחבל ארץ שומם וקר
הכל אפלולי, ולא מוכר
מוחה מעורפל, סחרחר עליה
לא רואה נפש חיה מלבדה
וממשיכה בהגשמת יעודה
וכולם מסתכלים, "הנערה חייה בעננים"
אין לה חברים, כולם מפניה נסוגים, מצביעים, מאשימים
כאשר רואים אותה, מנידים בראשם וממלמלים שהשם ישמור
והיא, אילו רק ראיתם מה נחבא שם בפנים
איך היא הולכת בין צללים, מחפשת מטרה, מהות לחיים
גשם יורד בעולמה, העננים הכבדים בוכים בשבילה
הרוח מילל מקשה עליה את מעמסה
והיא הולכת, כל אלו, האנשים הממלמלים, האצבעות המאשימות
הם לא באמת קיימים
האבנים החדות, קשות כנגד כפות רגליה
הכל שומם מכל עבר במרחבי הארץ הטרשית בה היא הולכת
עננות אבק עולות מן האדמה
האנשים בתחנת האוטובוס מסתכלים בה בתדהמה
נוטפי זיעה מחום הקיץ, והיא במלבושיה השחורים נראית כה שונה
היא רואה את סוף השביל
אי שם מלפנים, שם יעודה, מטרתה נמצאת שם, לא רחוק מדי
אוספת כוחות אחרונים, צועדת אל תוך הרוח והגשם המכה בפניה
ארצה התבהרה
אור לבן עדין הגיח מבין ערמות העננים השחורים
מאיר אותה באור יקרות
היא צנחה על השביל, מטרים ספורים מסופו
זוכה למנוחה לבסוף
מנוחת עולם
הגשם פסק, והרוח נחלש
דבר לא יעמוד בדרכה
הרי זוהי דרך ללא מוצא
האנשים ברחוב התגודדו סביבה, נדחקים לנסות ולראות
גופת נערה לבושת שחורים שאיש לא זיהה
גופה חסר החיים, מוטל על המדרכה
סערת הרגשות, שלבסוף שברה אותה - שקטה.