אני מאמין שהחיים חרא, מעריץ את הדמעות
ומחפש קצת אושר שמוצע למכירה
אי שם בין הפרחים הנבולים, ממקום של תמימות ילדותית
הדיכאון בא לחיים ביחד עם ההכרה
כשאין לאן ללכת, לפנות בחיפושים אחר שלווה
ואותו קול קטן שבתוכי, מתגרה בי שלא אמצא אהבה
יאושי שגובר עליי, והדמעות שמציפות את העיניים
ואני בוכה מהיאוש, והדמעות זורמות על הלחיים
בין כל הדיכאון, מחפש טיפה של אושר
כשכל אחד פוגע בי, בורח אל עצמי
מרגיש נכון רק כשיושב לבד בחושך
והדמעות זולגות, והכאב הוא פתאומי
מבין פתאום, שהגורל שלי קבוע
שתמיד אהיה לבד בסוף, תמיד אסבול
רואה את העתיד שלי, ולא מבין מדוע
ממשיך את הסיוט ששמו חיים במקום לגמור הכל
בין דיכאון לפחד, מחפש תשובה
לא רואה את העתיד שלי, ומאבד תקווה
מחפש מישהי שתבין אותי, שתנחם כשעצוב
קורא לה לבוא ולשחרר אותי, לפתוח את דלת הכלוב
מרים את עיני אל השמיים, וקורא אל אלוהים
לא מקבל תשובה, מרגיש חסר אונים
נסחף עם הגלים, אל המוות הבטוח
מתנפץ על הסלעים, והשברים עפים ברוח
נשאר לבד, בלי עזרה, בלי אפשרות להתאחות
אבל מדביק את השברים שלי, כדי להמשיך לחיות
וממשיך ללכת הלאה, עד שיבוא עוד שבר
או עד שאשבר סופית, והשברים יונחו בקבר
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.