בטרמפ, ישר לירושלים,
הנהג, בחור צעיר עוטה כיפה סרוגה, ומשקפיים,
מתעניין בסקרנות מאיפה באתי,
ואיפה אני גרה,
ולאן בערבים אני יוצאת.
גם ממליץ על איזה פאב, כשר וזול,
אולי תרצי לבוא, אולי (אני נזכרת שהיה צריך לשאול.
אם לא- אני קוראת בין השורות).
ובזמן שהוא לא מסתכל,
אתה מופיע, גוחן מעלי ומלטף,
והאגן שלי עוטף אותך,
בשעה שהתחושה המרגשת של להכיל אותך, מותכת,
ואני בכל כולי ונשמתי שלך, ושל עיניך.
בלי שעה, ובלי מקום.
אפילו כאן, ברכב הנוסע,
עם הפנטזיה המתוקה,
שלי, שלך.
וטוב ונעים לי כל כך בעולם הפנטסטי,
שבלי להרגיש אני כבר ברחוב,
אומרת תודה, ויוצאת,
סוגרת את הדלת,
ומשאירה אותך בעדינות במכונית,
להגיע למקום אחר.