אי שם מעל לכוכבי הלכת הנוראים, בשמיים ממעל העשויים חלומות
היה כוכב בודד שמעולם לא זז ממקומו

היו אלו שקראו לו השמש
אתה, במרכז, שמחזיק את כולנו
נותן לנו מחומך, מאורך, מכוחך
ותמיד שומר על כל אחד מאיתנו

והחום שעליו שורף, רותח
מרחיק מפניו כל ידיד ואורח
במרכז הקבוצה, ותמיד לבדו
השמש ידע את מקומו

תמיד בוער, תמיד שומר
תמיד עצמו ולא אחר
תמיד במרכז, תמיד חשוב
תמיד לבד, תמיד עצוב

והם מסתובבים, שוב ושוב
מחפשים משמעות בירחים שסביבם
תמיד סביב השמש, כמובן מאליו
כפויי טובה, שבויים בעצמם

מדוע לא יכולתי לנוע
לסובב סביב מישהו אחר
להיות חופשי, למען עצמי
ולא לדאוג לחום יותר

לשחרר את הכוח, להעיף את כולם
בלי חום ובלי אור - נראה אותם
מי שרק לוקח ולא מחזיר
לא שווה שאצלי יסתובב על הציר

למה לא יכולתי להיות שמש כפולה
לשבת ביחד ולצפות בכוכבים
היא לצידי ואני תמיד איתה
ביחד לשמור על אלו שסובבים

ובסוף, אגדל אתנפח ואצרח
וכמו שאני אוהב רק אותך
אתפוצץ, ואשרוף, אתמוטט לתוך עצמי
ואקח את כולכם אל השחור יחד אתי


ואני אוהב את כולכם, כל כוכב וכוכב
אוהב תמיד, אז ועכשיו
אך למה, למה רק אני
שומר על כולם ושורף את עצמי

תמיד בוער, תמיד שומר
תמיד אני ולא אחר
תמיד במרכז, תמיד חשוב
תמיד לבדי, תמיד עצוב

אי שם, מעל לכוכבי הלכת כפויי הטובה, ישב לו השמש, ובכה.