איך יכולת? איך יכולת להסתיר את הכל?
איך הייתי כל כך עיוורת?
איך לא הבנתי את הרמזים, הסימנים?
למה אני טורחת?
למה אני ממשיכה, וממשיכה ומנסה עוד...
למה? בשביל ששוב תאכזבי אותי כמו תמיד?
בשביל ששוב יהיו לנו קצרים בתקשורת?
אני לא מאמינה על עצמי כמה מטומטמת הייתי
ארבע שנים שלמות!!!
ואיכשהו תמיד, הצלחת לחזור אליי דרך כל אלו
הנסיונות החוזרים, השיחות נפש, רגשות האשם, יסורי המצפון,
הסליחות, ההתנצלויות, הבכי, ההשפלות...
והצלחת.
מה קרה לי? לאן הלכה המחשבה שלי כל הזמן הזה?
ניצלת את המנוחה שלקחתי מהחיים בשלוש שנים האחרונות
ניסית להראות לי כמה שאת חברה טובה, כמה שאני צריכה אותך
אבל זה נגמר.
ההזנחה שלך פתאום התגלתה לי
פתאום אני מבינה
אני לאט לאט מתבגרת, ומבינה פה מי אוהב אותי, מי יהיה שם
בשבילי תמיד כשאצטרך
את לא יכולה יותר לשטות בי
וכל הפעמים שדיברנו, כל הפעמים שחזרנו, הכל היה לשווא
ואני עוד חשבתי שעכשיו אנחנו חברות, שאת אוהבת אותי
שאת מזניחה אותי עכשיו כי את באמת באמת עסוקה
אבל מסתבר שלא, את תמיד היית כזאת
הזנחת אותי לטובת אחרים
ארבע שנים את מתנהגת ככה!!!
ארבע שנים ואני עיוורת?!
ארבע שנים...