הילה שגב / טשטוש |
נשאבתי עמוק לתוכך
שזה הדבר האמיתי היחיד
ואולי אז, צחקתי.
וכשאמרת אוהב
לא יכולתי, לשאת
את המחשבה המוזרה
שאין יותר אני, נשברתי.
וכשאמרת לכי והלכתי
ובכיתי ושתקתי
ולא צעקתי, בדקתי
את הטיפה האחרונה...
כשבגדתי והורעלתי
וכושפתי עם האשליה
ונמוגתי אז לעיתי
והחלום, רחוק, רחוק.
והכל התערבב
וקולך צועק לי רותח
ואתה ואתה ואתה ואתה
לא יותר משרבוט של אמן
כמוני... כמוני, הוזה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|