הסמיילי מת.
הוא מת מייאוש לאחר שהבין שהשמחה היא דבר ריגעי.
הוא מת מצער לאחר שהבין שהחיוך שלו מזויף, שהוא מזויף...
הוא לקח 67 כדורים של משככי כאבים כדי לשכוח את הכאב שנגרם לו
כשהבין שכולם מסביבו צבועים.
הוא התייאש מהרוע של האנשים, מהאטימות שלהם לכל מה שקורה
סביבם, מהאנוכית.

פעם הוא חשב את עצמו ליצור די מאושר, אחר-כך הוא הבין שאין כזה
דבר אושר, זה הכל משחק. בתקופה האחרונה הוא כבר בכה עד שנרדם
כל לילה, התעורר מיואש אבל הכריח את עצמו להעלות שוב ושוב את
אותו חיוך מזויף, רק שלא יראו, שלא ידעו. זה הכי הפחיד אותו,
שידעו שהוא מעמיד פנים. מי רוצה להתחבר בכלל עם סמיילי לא
מאושר? רק המחשבה על להיות בודד העבירה בו צמרמורות.
ביומיים הארונים הוא כבר לא נרדם, הוא היה בוכה כל הזמן, עד
שיצא מהבית. החיוך שהיה משתרר על פניו. כשיצא, כבר לא היה חיוך
של אושר, הוא היה חיוך מיואש, מטורף אפילו. כבר לא ממש היה
אכפת לו שידעו, הוא הבין שהוא בודד בכל מקרה, החיוך כבר היה
עניין של הרגל.

עכשיו אחרי שהוא מת יתכנסו כולם וידברו עליו, על כמה שהיה
מאושר.
פתטי שאף אחד לא יודע מה באמת עבר עליו. פתטי שכולם חושבים
שהוא באמת היה מאושר וינסו רוב חייהם להגיע בדיוק לאושר הזה.

עכשיו הוא מסתכל על כולם מלמעלה, עדיין בוכה, עדיין עם אותו
חיוך מטורף. המוות לא גאל אותו מייסוריו, אלא רק גרם לו לשבת
למעלה, ולהסתכל איך כולם ממשיכים בחייהם כאילו לא קרה כלום.
עדיין צבועים. עדיין מנסים להגיע לאושר. אושר שלא קיים.