חגית סימון / כי ראיתי את דמותי |
מחום גופך עורי נמס
לדממה שעל שפתייך הייתי נושקת
שלוו ורגוע,
עטוף בלבן
כי ראיתי את דמותך בנפשי מתקפלת
מדם כאבך שותה ללא סוף
את השריטות שגרמת עדיין חובשת
שותק ובורח,
עטוף באדום
כי ראיתי את נשמתי בדמותך מתעטפת
בוכה וצורחת מתוך עיוורון
כי אתה לא תחזור עוד, בעיניי משול כמת
לעד אהוב,
עטוף בשחור.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|