New Stage - Go To Main Page

שרון הראל
/
הפיתוי במשחק

אני יכולה לשנות הכל. להתקשר אליך.
ואני כבר מרגישה את הצביטה הקטנה למשמע קולך, מופתע לשמוע אותי
ועדיין חם ומלא געגוע.

אני יודעת שאתה תרצה לחזור. תפגוש אותי, תחבק אותי, חיבוק חזק,
מלא אמון ורגש.
תלטף את עורפי, תשחק בשערי ותנשק אותי, טעמך הממכר עולה
בזכרוני.

אני כבר מרגישה את האשמה, אני הרי עדיין לא יודעת מה אני
רוצה.

אני יכולה לעשות את זה, ואתה מיד תבוא ותשמח ותקווה ותצפה
ותחשוב מתי תראה אותי שוב
ותשלח לי הודעות בשעות מוזרות
ותסתובב עם חיוך מטופש

אני יכולה וזה כל כך פשוט, כל כך קל, כל כך קרוב, כל כך אסור.

אני יכולה, ואתה לא תסלח לי בחיים.
אני יכולה ואתה ואני נצטער.
כי זה משחק שבו שנינו מפסידים
ואני כבר בהתחלה אמרתי לך שאני לא משחקת,
אפילו ברגעים כמו עכשיו, כשאתה חסר לי ואני ממש רוצה.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 19/2/05 13:37
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שרון הראל

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה