סתמיות מתגלמת בחיזיון
שהיה קודם מעורר עלצה
תוגת אימים משווה לנוף
רחב צורה רכה והגיגים
יצירתיים ממוחזרים בחולניות
לרעיון אחד, נשי, ענוג ועצוב.
משמעות קרדינלית יקבל המשקה
שבכוסי לאורו הנוגה של נר
מבליח.
אני אוהב אותך. מגע עורך
מעורר בי געגוע אינסופי כציפור
בכלוב הכמהה לדרור ירוק, לחופש פנימי.
נישקתי לשלום ושיחררתי לרוח אלפי
גופות אך את גווייתך שלך אשרוף באש
שנאתי לחיים האלה שהעידו אותך
לאהוב מישהו אחר.
בלילה הזה אלפי צללים מנסים לצוד אותי
ואני נס מפניהם פן יובילוני לאותו
רגע נורא שבו נבצר ממני להגשים את
משאת ליבך ולהעניק לך את אהבתי מכלי
זיני בחדוות תאווה שאינה ניתנת לתיאור.
בתום מקלחת טעונת רצון טוב וכשל
את חלקה ונעימה ואני נוגע בעורך
בעדינות אוהבים תמימה וזכה. התנהגות
שמתפרשת בליבך כחולשת נפש ותלות
שאינה ראויה לקוטומציה.
הזמן עושה את שלו בינתיים אך זיכרון קשה
מתרכב בכל פעם מחדש בראשי ודורש התמודדות שאין בידי
לספק עוד. זיכרון שלי מתרפס בערגה מפורשת לך
ולגופך המושלם מעורר רחמים בהתנהגות חלשה
ומנוגדת לכל מה ששידרתי עד כה והידיעה המרה
תוך מעשה שאין ביכולתי לעשות דבר
שיעצור התנהגות בזויה זו.
ימים עוברים והמלכותיות העזה שבדמותך עוזבת
אותך, הזמן נוטל ממך את הקסם שייחד את
אישיותך וגופך משאר ההמון הנשי ואט אט את
דועכת לצד מגדל גבוה שמתפורר בכאב אחרון
ונותרת בראשי רק הערכה מרה אלייך ואל הסבל
החולני שגרמתי לעצמי באהבתי אלייך.