[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









׳עוד פעם חוזר הביתה לישון לבד בשלוש בלילה. איזה סתלבט.
איך שיחקתי אותה בזמן. מזל. הפוסטמה היתה בטוחה שאני נשאר
לישון. שמה שעון, ציעפה מבט, התכרבלה לחיבוק. בחלומות מותק.
חושבת שאחרי הזין אפזר גם חום. מה אני גנרטור של אהבה?

עוד פעם חוזר לישון לבד בשלוש בבוקר. איזה באסה, כמה פעמים עוד
אפשר? אחת ועוד אחת ועוד. כוס ועוד כוס. ואני בכלל לא אוהב
תָ'כּוּסִים האלה. לא. מה לא? אני מת! פָאקִ'יט, אין לי כוח.
קרוע מת. ולא מהלילה. מת מִבִכּלָל. הכי לבד. חוזר ומשחק
ת'עצמי בפעם המאה. אלף. מה קורה לי? למה אני עושה את זה? למה??
ומה אני צועק לעצמי בתוך הראש? ארבע בבוקר. תלאביב ישנה. ורק
אני, פרש בודד דוהר ברחובות שוממים של העיר-זונה הזאת. דוהר,
חורש וזורע. וכלום לא נובט. אני מזריע-עקר סדרתי. אוי איך אני
מצחיק ת'עצמי. דפק. נגעל מעצמי. חרא לי. חא-רא!! רע. רע... טוב
די!
לא רוצה לחשוב יותר. מידי. מחר גם כן יום. עוד יום, עוד לילה
ועוד כוס של אחת שאולי אשחיל לה ת'צורה ואת נשמתה אשחיל על
מחזיק מפתחות.
כן. ואפילו יש לי חניה מתחת לבית. אלוהים אוהב אותי. עוד שלוש
דקות במיטה, מתחת לפוך. לבד. הכי טוב לבד. הכי טוב? הכי חרא.
טוב די כבר! די!'

הוא דומם מנוע ופתח ת׳דלת לצאת מתוך חיקן החמים והמעיק של
׳מחשבות הדרך הביתה׳ אל אפלוליותו הצוננת והלחה של לילה
תלאביבי.

רגלו האחת כבר היתה בחוץ וידו הושטה לשלוף את פאנל הדיסק
כשלפתע מילא את המכונית המהבילה קולו הצרוד של שלום
׳במרחק הזה, בשלב הזה, מאוחר להצטער/ גם אם בגד מנוע אחד, אין
צורך לוותר/ המסע ארוך, המשא כבד, אבל זה לא קשה/ לא צריך
לחשוב, לא צריך לשאול, אני יודע ש... בסוף אמצא אותך׳
הוא נשם עמוק, עצם עיניו ונזכר בה. לראשונה הלילה חייך. 'בסוף
אמצא אותך' חזר שלום והגיטרות צבטו ׳יש געגועים, יש תקופות
משבר, אבל זה לא קשה/ גם אם תסתתרי על כוכב אחר/ אני יודע ש...
בסוף אמצא אותך'
׳בסוף אמצא אותך׳ חזר הוא ומלמל לעצמו. 'ממחר, לא, מהיום, אני
יודע מה אני רוצה ואני הולך לעשות את זה׳ נשם לו בנחישות
והרגיש איך ריאותיו מתרחבות לאוויר וליבו מתרווח בין צלעותיו.
הוא כיבה את הרדיו ויצא החוצה, ראשו נקי ממחשבה, גופו קל
ואוורירי כסופלה.

הם הגיחו מאחוריו בדיוק כשהסתובב לנעול את האוטו. אחד תפס את
ידיו ועיקם לאחור תוך כפוף. הוא הרגיש איך השמאלית ממש מתפוקקת
מהמקום. פאק עוצמת כאב חדה ומשתקת, אפילו צעקה לא יכלה להיפלט
מהריאות. הלם ההפתעה והכאב היו עוצרי נשימה. האחֵר, גבוה וכחוש
יותר, שנראה כמו ארגוב בימי הזוהר, הצמיד יד לפיו והידק אותה
חזק כצבת. הוא הרגיש איך שתיים משיניו האחוריות חורקות חריקה
רעה. מחשבה סוטה חלפה כבזק: סתימות.
או גרוע מזה, טיפולי שורש ואז כתרים. זמניים ואחר כך קבועים.
כמה סבל, כמה כסף! כמה זין.
למחשבותיו לא ניתן זמן מספיק להתמקם בתודעה. הן נקטעו בבתאחת
בזכות חבטה קצרה ומדויקת שניחתה בעורפו, מערפלת במהירות מתעצמת
את כל מנעד הגיגיו.
הוא נפל, מתרסק על המדרכה המטונפת ברפש של אחרי הגשם ושיירי
מזון שעיטרו את סביבת פח הזבל הירוק של העירייה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בלה בלה בלה בלה
בלה בלה.

- שלמה משוכנע
שלא ישימו לב
שהסלוגן שלו זה
שטויות.


תרומה לבמה




בבמה מאז 7/3/05 10:22
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ורוניק ליפקין

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה