פראג, אוגוסט 1999


היא יושבת מולי על ספסל ציבורי ברחוב Narodni בפראג. נראית
מתקרבת לששים, למרות שעורה חלק וחסר קמטים, כנראה כיוון שהוא
מתוח היטב על משמנים שופעים - מעולם לא ראיתי סנטר כפול ברור
כל-כך. שיער קצר לבן, לפני רגע התיישבה בכבדות שהרעידה את קרשי
הספסל המעונים.
למרות גודלה וכובדה ראשה זז במהירות עצבנית מצד לצד, וידיה
התפוחות מתעופפות סביב גופה ההררי בזריזות מפתיעה, שולפות מתיק
הפלסטיק השחור שלידה שקית מתנה קטנה וצבעונית, ומוציאות ממנו
בזריזות זהירה מה שנראה לי כמו חצי מלפפון שמן עטוף בנילון,
כמו שמוכרים כאן. מוחי מנסה למחות כנגד עיניי המטעות, שכן למה
שתשמור האישה מלפפון באריזת מתנה, ועכשיו היא מחזירה אותו
בזהירות לעטיפה ולתיק. למה שתשלוף מלפפון מאריזת המתנה שלו רק
בשביל להביט בו לרגע בעיניים כלות ואז תחזיר אותו?
אבל מפרידים בינינו ארבעה צעדים בלבד, ומוחי מתקשה לשכנע את
עיניי שטעו, בשעה שהיא מוציאה סיגריה, מדליקה אותה בתנועה
עצבנית, מטיחה בחזרה לתיק את קופסת הסיגריות ובתנועה מהירה
משיבה את המצית לכיס המכנסיים, וקמה ויוצאת מחיי לנצח, בלי
לדעת שאולי בצירוף מקרים פשוט הנציחה את עצמה עכשיו בכתביו של
סופר דגול.