נושמת. העשן ממלא אותי. נושפת.
עכשיו הכל נשכח. אלוהים, בלי אותו עשן קדוש - מי יודע איפה
הייתי היום?
שואפת. העשן ממלא אותי. נושפת.
מסך של ערפל מערפל לי את הראיה. סוף סוף...
בתוך מסך העשן מתערבבים אמת ושקר, אפילו שאני אף פעם לא יודעת
מה נכון ומה מזויף. העשן מרכך את הכל... מזל.
שואפת. העשן ממלא אותי. דקירה בפנים. משהו חסר...
מה... משהו נשכח... עכשיו הכל נשכח.
    עכשיו - הכל בסדר.
לא טוב, לא רע. לא אומללה, לא מאושרת, סטטית.
הלוואי שיכולתי להיות ככה רוב הזמן. ירוק - איך הם שונים.
אין למעלה אבל גם אין למטה וזה - כבר שווה את הכל.
מי יכול לעצור אותי עכשיו? רק אני... מזל שאני כאן.
מרגישה וחושבת ומתערבבת מבפנים.
ובאמצע - עין הסערה. מושכת אותי אליה.
תמיד הייתי בחורה חלשה... אבל באמת שאני לא יודעת מה יותר מושך
מחמימותו המפנקת של העצב.
אם מלנכוליה היא אשתי אז סכיזופרניה היא המאהבת שלי.
ישמור השם על הבחור שיהיה טיפש מספיק לנסות להיות סטטי
איתי...
או יותר גרוע - באפס ודאונס שלי.
מסכן.... מסכנה - זה לא יקרה לעולם.