אהובתי הנצחית זהו רק כינוי אחד מתוך ההמון שיש לנו אחת
לשניה... וזה בגלל שאני אוהבת אותך כל כך.
את היית החברה הקרובה אליי ביותר-אף פעם לא זכיתי לחברה כמוך
שידעה עליי כל כך הרבה... בעצם הכל! היית עדה לכל דבר אצלי -
מהחיוך הסתמי ביותר לבכי המשמעותי ביותר...
עברת איתי את התקופה הקשה ביותר בחיי, הייתי לצידי תמיד,
וסירבת לעזוב אפילו שאני כבר לא רציתי להילחם בכאב.
במשך החברות שלנו הכרתי את האנשים החשובים לך ביותר
בחיים-החברות שלך שגם הן היו הכל בשבילך בערך... לא לקח הרבה
זמן והתחברתי אל כולן, והפכתי לחלק ממה שאני הכי שונאת
לכנות-"החבורה".
בילנו המון ביחד, זו היתה תקופה שלנו... התרגלתי לראות אותך
פחות לבד ויותר עם השרוכים שלך שהפכו להיות גם השרוכים שלי עם
הזמן.
לך היתה הרגשה שיש איזה קטע ממש מסריח בחברות בינכן, מסריח עד
כדי כך שגרם לך לקום ולעזוב הכל... גם אותי.
שהתנתקת מכולן באופן טבעי התנתקת גם ממני, אני ניסיתי כמה
שיותר להישאר מחוץ לריב המטופש בינך לבין כולן אבל נכשלתי.
בהתחלה עוד ניסיתי להזמין אותך איתנו שנצא ביחד והכל ישאר
כרגיל -גם אם איזה מישהי מהחברות לא ממש שמחה על זה אבל גם
הניסיון הזה נכשל בשלב מסויים- את סירבת להתקרב לבנות ועם הזמן
גם בהפסקות לא ממש היינו ביחד.
התרחקנו ובחרנו להתעלם מהעובדה הזאת. כשלי נדלקה הנורה האדומה
בפעם הראשונה אני חושבת שכבר היה מאוחר מידי...
אני לא יודעת למה את לא עשית שום צעד לפני, למה לא ניסית
להוביל משהו שיחזיר את הקשר שלנו כמו מקודם. אנשים לפעמים
מצפים ממני לעשות דברים שלא תמיד אני מסוגלת לשים אליהם לב-
רובם אומרים שזה בגלל שאין להם את הבטחון שיש לי לעמוד עם
הדרישות שלהם מולי. ציפית ממני ליותר, בגלל שהאצבע המאשימה שלך
היתה מופנית אליי ואני לא חושבת שבצדק. יזמנו שיחה אני ואת. לא
ממש יזמנו אלא זרקתי הערה והכל התפתח משם- ריבים, צעקות
וויכוחים בלי יותר מידי מטרה. את טוענת שהכל בגלל שהבנות שאני
לא שמה לב וזאת עובדה, אני ניסיתי להסביר לך שזה לא נכון ולאט
הבנתי שבאופן טבעי זה כן נכון, התרגלנו לבלות ביחד עם הבנות
ואיבדנו את הזמן של שתינו ביחד ועכשיו שהזמן הזה קריטי קשה לנו
למצוא אותו ולהתרגל למציאות אחרת.
אני רוצה לחזור לקשר שהיה לנו, אני לא חושבת שאני אזכה לחברה
כמו שהיית עבורי... אני רוצה ששוב יהיה לנו כיף ביחד ומי שאומר
"מה הבעיה? תקבעו, תיפגשו!" מדבר שטויות כי שתינו יודעות שלא
על זה מדובר, מדובר פה על הקשר והמכנה השותף של שתינו שאבד
בערימת הזמן שעבר.
את מסרבת לשתף אותי במה שאת עוברת כרגע אולי זה בגלל המרחק
הממש לא פיזי... את טוענת שאני לא אבין, אבל את שוכחת שגם את
לא ממש הבנת מה עברתי שהיית לצידי , ניסית הכי בעולם אבל עדיין
לא הצלחת כי לא היית שם במקומי. אני רק יכולה להבטיח שאני יעשה
הכל בשביל להיות כאן לצידך, את חסרה לי. לפעמים הכל כבר נראה
לי חסר כל סיכוי, אבל יש לי עוד תקווה שאיזה משהו יקרה ויציל
אותנו- אולי איזה נס, כי אני כבר לא יודעת איך להציל את המצב.
אוהבת עד אין סוף... ותמיד טענתי שאין לך מושג כמה- צים