ריצפתו של החדר הלבן, מתוכו אני כותבת לך, מתכסה לאט לאט בכתמי
הדם. אני יודעת שאת שונאת דם, אבל לא נתנו לי משהו לכתוב בו,
אז רק הפעם. תסלחי לי?
אני יודעת שאת זו שהכניסה אותי לפה, אבל אני לא כועסת עלייך,
למרות שלא היית צריכה לעשות את זה. אני בסדר גמור. באמת. זאת
פשוט את שהטרפת אותי.
הגעתי לכאן במצב טוב (יחסית לשאר האנשים). את צריכה לראות את
זה, את מסוג האנשים שיצליחו למצוא את ההומור במצב שהולך פה...
אחד פה, רק מסתכל לאחור כל היום. איפה שהוא לא נמצא, הצוואר
תמיד מסובב והראש מופנה לאחור, מחפש משהו. זה משתנה רק כשמראים
לו איזה תמונה של מישהי... בטח החברה שלו, ז'תומרת, החברה
לשעבר. הרי ככה כולנו הגענו לפה. לפעמים בערב, כשמרגישים טוב
אחרי התרופה, אנחנו יושבים מסביב לשולחן ומספרים כל אחד את
הסיפור שלו. "מועדון האקסים" אנחנו קוראים לעצמנו...
אני הבחורה היחידה פה. בעצם, אני ועוד אחת. אבל אותה אני לא
סופרת, כי היא...אממממ, היא מגדלת משהו בין הרגלים...לא, לא מה
שאת חושבת...היא מגדלת שם לב. לב חדש בין הרגליים...
אמרתי לך שאת תמצאי את ההומור...אני יודעת שאת צוחקת עכשיו,
אני יכולה לשמוע אותך. לא משנה כמה ירחיקו אותי ממך, את תמיד
תהיי בתוך הראש שלי. כי אני אוהבת אותך.
סליחה. לא הייתי צריכה להוסיף את זה. אני יודעת שזה מפחיד
אותך. אבל זה פשוט שאני לא יכולה להפסיק להרגיש את זה. תנסי
להבין אותי...
קיבלת את הפרחים שביקשתי שישלחו לך? (וורדים לבנים, כמו שאת
אוהבת...) אני מקווה שכן, למרות שהם לא נראים לי כאלה שאפשר
לסמוך עליהם. את יודעת, מאלה שיגידו לך "כן" רק כדי שתשתקי
ותעשי מה שהם אומרים לך...
הם, זה המטפלים פה. גם מהם את היית צוחקת...מסתובבים להם פה עם
קולר על הצוואר, נובחים אחד על השני... הכי מוזר זה שהם אף פעם
לא בוכים. או צוחקים. או כועסים. הם פשוט...מטפלים.
חוץ ממך, יקירתי, הדבר שהכי חסר לי פה זה מוזיקה... אני
מתגעגעת לאותם צלילים שמתחברים לדבר המופלא הזה... אבל אני
אצטרך להתרגל לזה. אולי אני עוד אשמע מוזיקה, כשאני אמות.
אומרים שככה זה: אור בקצה מנהרה חשוכה, וברקע מוזיקת מעליות.
לא המוזיקה המועדפת עליי, אבל גם משהו...
תראי כמה דם נשפך בשבילך... עוד יחשבו שאת מדינה...
יקירתי, אני חושבת שאני מתחילה להיגמר...אני כבר רואה אור
ו...רגע, היי! זאת מוזיקת מעליות? היד שלי מתחילה לרעוד...
אהובתי, לפני שאני נגמרת סופית, יש לי רק שאלה אחת אלייך...
למה אף פעם לא אהבת או... |
