חורף כל כך ארוך וכל כך מדכא ירד בעולמי
כבר חודשים שהגשמים והסערות לא פסקו
הרעמים והברקים לא נותנים לישון שלילה
עץ האלון בחצרי
שהיה כל כך גבוהה, חזק וגאה
לא מפסיק להשיל  
ומהשלכת הוא כבר איבד את רוב עליו.
כל ניסיון לזקוף קומה, נגמר בעוד ענף סדוק.

השמש ניסתה לצאת כמה פעמים,
ולשלוח קרניים של חיים.
אך ענני הגשם היו עבים מידי
והקרניים המעטות שהגיעו לאדמה
הספיקו רק בשביל להפיח תקווה אכזרית בלב האדמה הבוצית.

החיי והצומח, ניסו לדמיים ימי קיץ שרביים
והצליחו להחזיק בפנטזיה לזמן קצר
עד שהרוח העזה העיפה את משקפי השמש הוורודות מעניהם.
ונכסף הדיכאון והעצב המקיף אותם.

בני האדם, הפכו לבנים, חיוורים וקודרים
הם ניסו למצוא תחליף
מנורות, פנסים נרות ריחניים
אך עד שהשמש, שאין לה באמת תחליף, תשוב לזרוח,
עולמי יישאר קודר.