אליס אדווה יאנג / מי האמבט |
כרכו סביב גופה
הרך
העטוף שמלה לבנה
את מותה.
והנסיך הקטן
מחריש
ליחש לה ממעל
"מדוע את בוכה?"
רציתי לטבוע גם אני
ביגון שלה.
רציתי ללבוש שמלה לבנה
וללכת
כמותה.
חדרה העמוס חפצים
נותר דומם
כשאבדה.
ורק קולות הדמע
נשמעו
כצווחה.
רציתי לומר לה
מילים אחרונות
אך נדמתי.
קולי רעד
מעומס הדמעות
לבסוף,
בדרכה לא הלכתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|