לילה טוב
ביי ילדה

מנתקת ונשארת עוד עשר דקות עם המכשיר ביד, הוא עדיין חם והיא
נושקת לו בהיסח דעת, מרגישה קצת פתטית אבל נואשת לחום כלשהו.
מניחה יד מהוססת על בטנה ומתכרבלת עוד קצת לתוך עצמה. יודעת
שגם הלילה, היא לא תירדם.
מדמיינת את הריח שלו, והמגע והטעם שנשאר על השפתיים. מתוך שבבי
זיכרון ישנים שכבר מתפוררים בין אצבעותיה. מנסה לשווא ללקק את
השפתיים ולחוש את אותו טעם מתוק-יבש שלו, או לעצום עיניים
ולראות את שיער הדבש שלו והעיניים הספק ירוקות ספק חומות
מתקרבות אליה במבט עדין שאליו היא כל כך השתוקקה...
מסתובבת על הצד ושוקלת אם לשלוח הודעה או להתמודד לבד.
איך לסבול את מה שאוכל אותה מבפנים. כבר כל כך הרבה מן היא
מתגעגעת, ולעולם אין מספיק. אחרי שעה הכל כבר היסטוריה והיא
שוב בשלה, חוזרת לאותם לילות חסרי שינה ולאותם ימים של בהייה
בחוסר מעש בתקרת החדר ובזוגות מחובקים ברחוב.
מסתובבת לצד שני ונאנחת. עוד כל כך הרבה זמן. כל כך הרבה.