נגמרות המילים משפת אימי היפה,
אף לא עם רוח ואילו אף עם חום;
מידבר אלי שר בצוהרי יום .
אזלו אט, אט, מילה נושרת ממילה,
לבסוף לשון, היא ריקה.
יבש על פי השמש,
דעך על פי צום,
ידי קפאו לא מקור, מחוסר
דרור...
המידבר ממשיך לשיר במקלה,
החום את הרקע לקול נותן,
שהרוח בקול איתן מפזמת לה
פזמונים,
והצבעים הם תפאורה לכל האופרה,
המידבר ממשיך לשיר במקלה,
ברעשים אך אין מילים.
נגמרתי שפת אם יפה,
אינה עוד בי, לחולות ומידבר
שלאוזני שר.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.