ריקי די / זבח |
העץ הקשה,
עיניים זובחות את הזבח
לגבר,לנער לאיש הזהב
שזרק פה מילים
גם אם לא דברי שבח.
קורעות אותיות למצע מתוחכם
כל זוית, כל פינה נמדדת בדם
משתחוות אפיים
לניצוץ גאונות
או סתם להבל פה
נוטף שמץ שנינות.
הוי, מה נפעם פה הלב עד כאב
כשמילים רוחצות בזיו השפה,
והנה עוד קמות פה נשים וילדות
שתמחאנה כפן
ותשובה בלשונן
גדושת חנופה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|