היא ישבה בחדרה ולא יכלה להפסיק לחשוב על הרגע שהוא בא אליה
מאחורה וחיבק אותה, היא שוב מרגישה את אותם פרפרים בבטן
שהרגישה באותו רגע, הוא נישק את צווארה והם נישארו מחובקים כמה
זמן נשענים על הקיר.
היא לא זוכרת איך זה הסתיים, היא רק יודעת שבשבילו זה לא היה
כלום אלא רק מחווה ידידותית. הרי הוא לא רוצה אותה ואין לו
מושג שהיא חושקת בו.
המחשבות על אותו רגע לא חולפות מראשה והפרפרים עדיין בבטנה.
היא תוהה מה גרם לו להפסיק לחבק אותה, היא מבולבלת אבל בדבר
אחד היא בטוחה, אם הוא היה רוצה אותה היא כבר הייתה יודעת.

הוא מסתכל שוב במראה, וחושב לעצמו, אין סיכוי שהיא תרצה אותי.