שלושה דמויות החלו עולות במדרגות הרכבת, בחור צעיר במעיל שחור
ארוך וכובע ברט, ארנב בחליפת ערב שהביט בלי הרף בשעון שהחזיק
בידו וחתול במכנס וחולצת עור ועגיל באוזנו. השלושה דברו בניהם
וכלל לא התייחסו למבטים המוזרים שניתחו לעברם מכל עבר.
   "אדוני, אנחנו צריכים למהר. אסור שהנערה תחכה לנו" הבחור
הביט בארנב בעיניים משועשעות ונראה שאינו מתכוון למהר לשום
מקום, הוא הביט בשני חבריו. "אנחנו חייבים לעשות משהוא אם
הלבוש שלכם. אתה לא יכול להופיע בחליפת ערב ואתה בכלל, הרוקיסט
אף פעם לא היה הסגנון שלך". החתול הביט בו בחיוך משועשע. "אתה
צודק, אבל נראה שלהערב לפי איך שהוא לבוש" והצביע לארנב "צריך
משהוא זרוק. אבל השאלה היותר חשובה האם אתה עושה את הצעד
הנכון".
    הבחור הסתכל עליו והרהר רגעים מספר "אתה מתכוון בגלל
התפקיד שלי או בגלל מי שאני. אני הולך לפגוש משהיא שמה שאני
מרגיש הם החלטות שאני החלטתי ואם כן ואם לא אין לדבר בכלל
חשיבות." הארנב המשיך להביט בשעון, מנסה לדרבן את שניהם על מנת
שיאיצו את צעדיהם. הם נכנסו לקניון רב ממידיים מביטים ופנו
לקומה העליונה על מנת להביט טוב יותר במתרחש מסביב.
   הטלפון צלצל, הבחור מביט ורואה את ההודעה המופיעה על המסך
"אני נמצאת". שני משרתיו הביטו בו. "זוכר את שאמרתה לי לפני
שנכנסו למקום הזה אז שני דברים. מי שאתה הינו מרכיב חשוב ביותר
במה שיקרה הערב ובכלל ואנחנו נהיה מאחור לכל צרה שלא תבוא אתה
לא תרגיש אותנו" הבחור הביט בו משועשע "כן, להיות לוציפר
ולהיות אתכם אף פעם לא היה פשוט ותמיד אתם מורגשים.". הם קרבו
לגרם המדרגות הבחור ירד ראשון והצמד מאחוריו. הוא הביט בדמות
שהחלה קרבה עליו יותר ויותר עד אשר נעמד מולה בחיוך וחיבק
אותה.
   "נראה ששיחות הטלפון שלנו הביאו אותנו לפה ונראה שאנחנו
נפגשים בפורום מלא, אבל התפקיד מחייב. הם הבטיחו לא להפריע אבל
צפי להפתעות. הבחור בחליפת הערב בטוח שלא ידבר אבל תראי דברים
מוזרים ממנו בכל מה שקשור לזמן, אבל זה שהחליט להיות רוקיסט
בטוח ידבר. טוב אפשר להבין אותו הוא אחראי על רגש וציניות."
הבחורה הביטה בהם וסקרה אותה. הם התחילו לטייל בקניון, מדי פעם
היה עוקף אותם הארנב על מנת להראות את השעה. הם פסעו ברחבי
הקניון מדברים בעוד הצמד פוסע מאחוריהם מנסים עד כמה שניתן לא
להפריע.
   לפתע עקף אותם החתול והתחיל ללכת אם הגב לכיוון הליכתו
ופנה לבחור "אתה יודע יש משהוא מוזר, היא לא יכולה ואתה יודע
למה, אתה לא יכול וכולנו יודעים למה. אבל אתה רוצה ואתה מוכן
להקריב את הזמן על מנת שאולי זה יצליח". הבחור הביט בה והשיב
את עיניו לחתול שהמשיך ללכת כאילו דבר אינו מפריע לו. "נכון,
הבחירות שלי הם שלי. האם אני מסוגל להתמודד מול הזמן והבעיות
שלי אולי אצליח להשתחרר מהפחדים שלי." החתול הביט בו מסוקרן
"מאלו אתה לא תצליח להשתחרר בקלות אתה מפחד יותר מדי לעשות את
הטעויות או ליתר דיוק לחזור על טעויות העבר. אבל אתה צריך
להתמודד מול פחדים חדשים שלא היו ידועים לך עד לרגע שראינו
אותה. וכמו ששנינו יודעים היא נראת טוב ואם תוותר עליה אני
אנסה את מזלי." הבחור הביט בו ובנערה שנראתה שאינה מבינה את
השיחה אבל מבינה את תוכנה. "אתם מדברים עלי אבל לא מוכנים
להסביר לי דבר". החתול חייך כהרגלו.
   הארנב נדחף בניהם "צריכים למהר תסתכל על השעון". הבחור
הביט בו הרהר בכל הדברים אשר היו סביבו ואשר היו מונחים על
הכף. "או שתעכב את הזמן או שתפסיק לדאוג, לכל דבר יש את הזמן
שלו אם אנחנו רוצים ואם אנחנו לא רוצים." הארנב הביט בו והלך
לכוון את השעון. החתול הביט בנערה וחייך "זהו משפט חכם אבל האם
תוכל לתגבר בנוסף על כעס, רכושנות וקנאה". הבחור השתתק והביט
בנערה שנראתה מהורהרת לא פחות ממנו. הם הלכו רגעים ארוכים
בקניון מבלי למצוא את הדרך.
   הם יצאו על הרחוב הקר בערב שבו כולו כוכבים, היא הובילה
אותם ברחובות העיר אותה היא מכירה. בעודם פוסעים ברחוב דברה
היא על עבודתה והוא הקשיב לה בקשב רב. בעוד החתול מנסה לרמוז
לו להוביל את התהליך לשאלות הנכונות למעשים הנכונים. הפחד
שתמיד היה ותמיד ליווה את לוציפר הוביל אותו גם הפעם לא לעשות
דבר. החתול נגש לארנב ולחש לו דבר מה באוזן, שניהם דברו בניהם
בלחש מבלי שאיש ישמע מבלי שאיש יפריע להם. הם הביטו בחולפים על
פניהם ועל המבטים המוזרים. הם הביטו בזוג הצעיר שהלך לפניהם
עסוק בשיחות שלו.
   החתול הפך את עצמו לחצי נראה כפי שידע לעשות תמיד בעיקר
כאשר ביקש לדבר אם לוציפר מבלי למשוך יותר מדי צומת לב. "אתה
מוכן בבקשה להוביל את השיחה הזאת למקומות הנכונים, העבודה שלה
חשובה אבל אתה רוצה אותה אם זמן או בלעדיו. אתה צריך לדעת
להוביל את הדברים מעבר לזמן מעבר לפחדים." לוציפר הביט בו
והביט באותה נערה שהלכה לצידו ולא עשה דבר. מילים שאמר לא
נשמעו סימנים שאמר לא נראו ופעמים רבות הרגיש כיצד הוא מאבד
אותה. החתול נראה מתוסכל מחוסר היכולת של אדונו להביע את
הרגשות שאינם רלוונטיים לזמן עכשיו אבל הם חלק בלתי נפרד
מאדונו.
   הם נעמדו בכניסתו של בית המלון, הארנב והחתול נכנסו
ראשונים ושקט השתרר בבית המלון כאילו בכוח קסם הכול השתתק.
הזוג הביטו סביבם מבינים את השינויים. החתול הזמין את הזוג
לעבר הלובי. נברשת ענקית כיבדה את כניסתם ורחבת הריקודים
שהייתה ריקה מאדם ורק להקת נגנים נגנה את הטנגו של שעות הלילה
הארוכות. לוציפר הביט רגעים ארוכים בחתול שידע שידו בכל ובכל
זאת ניסה להבין את הדברים אבל הפחדים אותם נוטה לקחת עימו
כובלים אותו. החתול נגש עליו בחיוך ולחש באוזנו מספר מילים אשר
שחררו את כבלי הפחד.
   לוציפר לוקח בידו את הנערה ומוביל אותה לרחבת הריקודים
שהוארה במאות נרות קטנים אשר העניקו נופך רומנטי למקום שאינו
קשור למקום שבו הם נמצאים. לוציפר לקח את האומץ והחל מוביל
אותה לרקוד שהיה הכול עבורו. החתול הביט בו בעודו נשאן על דלפק
הבר והזמין לעצמו כוס קוניאק, הוא הביט בזוג הרוקד והתיישב על
הדלפק ולגם מהכוס שהונחה לידו. הארנב הביט בו ובשעון.
   לארנב נדרשו מספר רגעים להבין את אשר הוא רואה ואינו שולט
עליו, הוא הביט סביבו על מנת לראות אם את שהוא מרגיש הוא רואה.
ככל שהביט הבין שלוציפר שולט בזמן ומעט אותו והופך אותו לחסר
משמעות. הארנב נגש לבר ומביט רגעים ארוכים בחתול היושב על
הדלפק משועשע מהריקוד. הוא מציג את השעון וממתין לראות את
התשובות.
   "אם לזמן אין משמעות עבורו אולי הוא יוכל לחיות הרבה זמן
בציפייה למשהו שלא בטוח שיתממש". הארנב הביט בשעון ובחתול
והתיישב על הכיסא שהיה מונח לצידו. "אם הוא שולט בזמן והוא
מבטל אותו מה זה אומר עליו ועליהם?" החתול המשיך ללגום
מהקוניאק ולהתמוגג מן הריקוד שלא חדל להרקד. "עליו, פשוט שהוא
מוכן להקריב יותר משהיא מוכנה. הוא מוכן לנסות בפעם הראשונה
להלחם בפחדים שלו. אם יצליח או לא זאת שאלה אחרת. ועליהם הכול
תלוי בשניהם עד כמה ירצו ועד כמה הם ישכילו לשאול את השאלות
הנכונות.".
   החתול סיים את כוס הקוניאק והניחה על השולחן, הוא קיפץ
מהדלפק והביט בארנב משועשע ובמצב רוח טוב. הארנב הביט בו
מופתע, ויותר כאשר החתול הושיט לו את ידו. הארנב בחיוך משועשע
ירד מהכיסא ופשט מעליו את הז'קט וניגש אם החתול לרחבת הריקודים
על מנת לרקוד את ריקודם. הם רקדו לצידם של הזוג מבלי להראות
מבלי להפריע.
   לוציפר הביט בעיניה של בת זוגתו ולרגעים ארוכים היה הולך
לאיבוד בתוך עיניה, אבל ככל שהביט בה וככל שרגש התחיל לאבד את
הזמן, אותו מקור שתמיד הוביל אותו ותמיד שלט בו. הוא חדל מלחפש
אותו כי הבין בפעם הראשונה שכאשר הוא איתה לזמן אין משמעות רק
היא, הוא הבין את החשיבות שלה עבורו ואת המחיר שהוא מוכן לשלם
על מנת להיות איתה.
   הבחור והבחורה נפרדה בברכת לילה טוב מן החתול והארנב ועלו
במעלית לחדרם בקומה השש עשרה. הם נכנסו לחדר והביטו סביבם, חדר
פשוט אם מיטה גדולה. היא הביטה בו ושאלה "לא הייתה אמורה להיות
פה בדיחה על ג'קוזי" הוא חייך את השאלה ואת הבדיחה "כן, אבל לא
הפעם.". הוא הביט בה רגעים ארוכים בעודו מתיישב על הכורסה
שהייתה בפינת החדר. היא התיישבה מולו ושתיקה ארוכה מלאה את
החדר. הוא הביט בה מבלי לעשות והיא הביטה בו בציפייה למעשיו.
   "אני רואה שאתה לא יוזם ואני צריכה לעשות את המהלך הראשון"
הוא הביט בה בעיניו הכחולות בעודה מתקרבת עליו, הוא עצר מבעדה
בעודה קרבה לנשקו. "אני תמיד יוזם כאשר אני פוגע, ואני מפחד
לפגוע בך." היא הביטה בו בעיניה מנסה להבין את הפחד להסיר את
הפחד. "אבל, אתה לא תפגע בי. אי אפשר לפגוע בך." הוא הביט בה
בחיוך ביישן מנסה להלחם בפחדים ישנים שתמיד היו ותמיד שלטו
"אני תמיד פוגע, זה מי שאני. אני מפחד לפגוע בך.". דמעות עמדו
בענייו אך נלחם בהם ובעצמו לא להישבר. היא הביטה בו מבינה את
המשמעות של הדברים הנאמרים, היא נשקה לו והם פרשו למיטה.
   בלובי המשיכו לשבת החתול והארנב על כוס בירה ומנורת לילה
בודדה שנותרה עבורם. "דברים מוזרים מתרחשים הערב, או שהוא
השתגע או שהוא רואה דברים שמעולם לא ראה." החתול לגם מכוס
הבירה והביט בארנב כלא מבין את משמעות המשפט שנזרק לאוויר.
"הוא מעולם לא ויתר על הזמן ותמיד חי על פי הפחדים שלו, משהו
בה גרם לו לשנות דברים". הארנב הסתכל בשעון והביט בחתול במבט
חושב, מהרהר רגעים ארוכים בטרם יומר את דבריו "נכון, אבל ישנה
בעיה שהיא חשובה יותר ונראה לי שהיא משמעותית לו פחות. היא
אינה שואלת את השאלות ואינה שואלת את השאלות הנכונות.".
   "אתה חושב שהיא אינה רצינית בקשר למערכת היחסים הזאת, שהיא
תמנה את החברות הזאת." הארנב הניח לראשונה הערב את השעון על
השולחן, החתול ידע לזהות את הסימן הזה כהרהור כבד. "אני לא
יודע הוא זה ששולט בזמן והוא החליט לתת את הזמן אבל מאחר וישנם
פחדים ופערים איני יודע מי יפגע בסופו של ערב.". החתול נראה
מופתע אבל משועשע "אני יכול להמר עליו כמי שיפגע, הוא מעניק
היום יותר מתמיד על מנת להיות ביחד. נראה שהבדידות הנצחית שהיה
שרוי בה בסופו של דבר מנצחת אותו. אני לא בטוח שהוא יוכל לשלם
את המחיר". הארנב לגם מן הבירה ובטרם הניח את הכוס על השולחן
השיב "הבעיה היא שאת המחיר הוא מוכן לשלם, הוא משלם אותה עכשיו
בריבית. הדבר שמטריד אותי יותר בין שהוא יפגע או בין שהוא יפגע
בה אין הבדל, אבל התוצאה תהיה שלא נצליח לפתוח אותו לעולם, לא
אם זמן ולא אם הציניות המגנה עליו.".
   החתול הביט בו מבין את הדברים שתמיד היו מונחים על השולחן
ותמיד היו ברורים. "הבעיה שהוא אינו מצליח לגרום לה לשאול את
השאלות הנכונות, דברים סובבים אותה ולא אותו." הארנב הנהן "הוא
מעדיף כך כהוא שמקריב את הזמן לסיכוי קלוש. אבל החוסר רצון שלה
לשאול את השאלות פוגע בו.". החתול מתח את רגליו שהיו מקובצות
רוב הערב, הרהר, חושש לשאול את השאלה ובכל זאת ידע את התשובה
"ומה אפשר לעשות?" הארנב נטל את השעון וקם מהשולחן "הזמן יעשה
את שלו, ומה שהזמן לא יעשה את שלו לא יעשה אף אחד. לפחות לא
הפעם.".