"אני בטוח כי אין לאדוני החייל עניין בקבוצה פעוטה של שחקנים
נודדים, אף כי הסוס נראה כאילו אינו שלנו, והמרדף יכו להוכיח
כי גנבנו אותו, הנני מפציר באדוני להתעלם מפרטים פעוטים אלה,
ולאדוני בוודאי יש דברים חשובים יותר לעשות, כגון הגנת החוק
והסדר במדינה".
החייל לא נראה כמשים עניין רב דווקא לסוס אלא אל ארנק הזהב
השמן שעל אוכפו. ניתן היה לוודא השערה זו אם החייל היה למעשה
חייל, אך מכיוון שהיה למעשה שודד הדרכים המוכר ביותר, לאחייל,
לא ידעתי למעשה מה רצונו. כי, בניגוד לחיילים, מהם ניתן לצפות
לרצון עז לשוחד, משודד דרכים לא ניתן לצפות לכלום. לכן כל מה
שיכולתי לעשות היה לחכות שלאחייל יעשה....משהו, דבר שהוא נמנע
ממנו בשלוש השעות האחרונות. כל מה שהוא עשה זה לעמוד שם. הייתי
קורא לחבריי ללכת ולעזוב אותו שם אבל לא יכולתי לזוז תחת מבטו.
כך עברו להן שלוש שעות של הפצרות ובקשות ממני, וחוסר תגובה
ממנו.
לאחר כחצי שעה נחת דרור על ראשו (אני מניח כי היה זה זכר כי
כחצי שעה אחרי שעזב חזר והחל לבנות קן על ראש תורן של עגלה
הרוסה) והחל לנקר בעינו השמאלית תוך חיפוש אחר אוכל. הוא מצא,
ואכל. ואני בהיתי, וכך גם לאחייל.
לאחר שסיים ארוחתו השאיר הדרור את אישונו של השודד לעוס למחצה,
עד כי לא נראה בו צבע יותר, רק הלבן שמתחתיו ודם מעפעף פצוע,
הוא לא עשה עבודה נקייה ביותר. הוא תלש שלוש שערות שחורות
מראשו וברח לו אל שמי היום.
"יש לך משהו בעין", אמרתי, מצפה לתגובה.
זו לא הגיעה, והמשכנו במשחקנו הקודם, צפייה ומונולוג מצידי.
לבושו היה כשל חייל, מדים, חרב, חנית והכל. אבל היה בו משהו
נוסף שהסיב את מבטי.
חוץ מהנשר המקועקע על לחיו הוא ענד שני צמידים, על כל אחת
מידיו, מעור שחור, כשעל כל אחד מהם שורה של קוצי-מתכת. בתחילה
חשבתי כי היה זה אביזר הגנה או נשק, אך קיומו של צמיד מאותו
הסוג, אך ארוך יותר, על צווארו הוביל אותי לדעה כי היה זה
אביזר אופנתי.
מחשבה זו נתנה בי מעט עניין, שינוי מרענן ביחס לשעמום שחוויתי
באותן שלוש השעות האחרונות, והחלטתי לבחון פרטים אחרים מבגדיו,
אשר היו, מכל זווית, חריגים. גם בתור חייל הוא נראה מוזר,
ובתור שודד דרכים, הנוטים להתהדר בזהב ומשי לרוב (כי זוהי
חובתם, הרי לא ניתן לשדוד עגלה בסחבות וללא תכשיטים), נראה אף
מוזר יותר. מדיו השחורים - ירוקים קרועים בקצוות ומכנסיו
מכוסים באותם קוצי - המתכת שבצמידיו. על צווארו שרשרת כסף כבדה
ובקצהה פעמון זהב קטן שוודאי שיגע אותו כשהלך, אך לא השמיע
צליל עכשיו, פשוט כי האדם לא זז.
לאחייל פורסם בכל העולם הידוע לאחר שהמציא את מה שנחשבת היום
כשיטת הגניבה הטובה יותר שקיימת, מס הכנסה הוא קרא לזה. אותו
מס הכנסה הביא לו כסף רב, אם כי גם שנאה מידי אוכלוסיית, פחות
או יותר, כל העולם.
כעת הוא עמד לפניי, דומם, לא זז.
קצה של מה שנראה כמו נוצה משך את תשומת ליבי אל צידו השמאלי.
הפניתי את ראשי מעט לכיוון זה ונוכחתי לראות משולש של נוצות,
בסיסו פונה מהשודד, המחובר אל מקל עץ דק. הרשיתי לעצמי להחליק
מעט על האפר לכיוונו של החץ ונוכחתי לדעת כי זה תקוע בגבו. הוא
היה מת.