ואיך אוכל שלא להיסחף.
כי זה עדיין ובכל זאת ולמרות הכל.
את וודאי יודעת שאיני עושה את שביקשת, שאיני שוכחת.
ואיך אוכל לשכוח, איך אוכל לאבד אותך בפעם השלישית?
איבדתי אותך בהווה, איבדתי אותך בעתיד
איך אוכל לאבד אותך גם בעבר?
ידעת שלא אהיה מסוגלת, ידעת, וביקשת בכל זאת, שאשכח, שאמחק
הכל, שלא אשאיר לי ולו זכרון אחד ויחיד להתנחם בו.
ואיך אוכל למחוק אותך? רק אם אוכל למחוק את עצמי מתוכי, אולי
אבכה את עצמי בהמון דמעות החוצה.
רואים עלי שלא שכחתי, אני יודעת. רואים בכל תזוזה, איך שאני
מכניסה את מחברת הציורים לתיק, איך שאני מעבירה דפים כשאני
קוראת, איך שאני לא מזיזה את ראשי בקצב המוזיקה ובעיקר איך אני
כל הזמן מביטה מסביב, כדי לא לפספס.
ואיך אוכל להפסיק להביט בך, להפסיק לחפש את פנייך המאירות
ניבטות אלי מבעד להמון האפרורי, לעבור יום ועוד יום ועוד נצח,
בלעדייך.
גם כשהיית פה לדמעות לא היה סוף, מה אעשה בטיפות המלוחות
בלעדייך? רק את ידעת לנשק לעיני כך שיפסיקו לזרום.
ועכשיו, דווקא כשאני הכי צריכה שתגידי להן להפסיק
את כבר לא כאן.
אבל אם היית כאן לא היה על מה לבכות.