תמונה של סבא שלי
מחייך מולי בראי
על נייר של אגפא
מפתח זיכרונות
הוא כבר לא זוכר כלום היום
מעט תאים עוד נשארו במוח
את כולם לקח הזמן
סבא מביט במצלמה
לא בי
מבטו כאילו ממוקד
אך בעצם מתפזר
נראה ולא רואה
לא רוצה לראות
מחנה "בונה ורקה" אלף תשע מאות ארבעים וארבע
סבא מחייך
הרי צריך להיות נחמד
בבלוק עשרים וארבע
הוא מורח משחה על עורות מתים
ערימות של עבדים
סמרטוטים על קולבים
"בונה ורקה", מונוביץ, אושוויץ 3
זה הכל אותו מקום, אותה מאטריה
מיצרים גומי סינטטי, מטאנול
דלק נוזלי, זוהמה, דיפטריה
לתאגיד יש זיכיון גם על פטנט
ציקלון בי במיכלים קטנים
בשקט מספק
בירקנאו צורכת את הגז
פולטת יהודים בארובה
בסוף זה מתפרק, כמו כל דבר
היטלר, אושוויץ, סבא
הכל אפר
גם "בונה ורקה" מתפרקת
לשלוש חברות קטנות
בירוקרטיה של נייר
אגפא היא אחת מהן.
כמו סבא היא יכלה לזמן
מייצרת לי דפי צילום
שאוכל לזכור אותו, את סבא
מחייך אי-שם |
