פיווט...

פירושו סיבוב...
סיבוב מהיר על כרית הרגל.
זאת מילה בצרפתית. שפת הבלט... וההתעמלות.

ניראה לי שאף פעם לא הסברתי, כנראה שהרבה לא ידעו.

רציתי להמשיך... להיות שוב אלופה.
ככה שאחרי התקופה, תחזור בי הגאווה.
אהבתי קהל, "מעריצים", צילומים
אהבתי "שאורות סביבי דולקים".

הבנתי שאני עדיין רוצה
חשבתי שאני עדיין את זה צריכה.

טעיתי.

הסתכלתי בתמונות
הבטתי בארון המלא גביעים ומדליות
מה שפעם האלה בי חשק לעוד מרוב אהבתי הגדולה
מה שהיום גורם לי להיות לגמרי עדישה.

לא איבדתי את אהבתי לספורט האומנותי שכזה
רק הבנתי שמקומי הוא במקום אחר.

עשיתי החלטה שלא (או שכן) רציתי לעשות
החלטתי משהו שהיה אמור לגרום לי לבכות
אך במקום העלה לי חיוך... לא על הפנים,
רק מבפנים.

אין לי מילה כדי להגדיר בדיוק את הסיבה
פשוט בגלל,
שהבנתי שאני כבר גדולה
לא דווקא בגיל
אלה בהפנמה.

הייתי אלופה... הייתי ממש טובה.
הגעתי הכי רחוק שיכולתי... זה נכון.
ועכשיו הגיע הזמן להגיד שלום.

שלום למה שהיה כל חיי.
שלום למה שרק ראיתי, ולא ראיתי מסביב.
שלום למה שהיה בשבילי "אלוהים".

ובעיקר שלום לתקופה.


אז...
הפיווט האחרון הוא ללא מילה.