חוסר חשק.

אני שוכבת לי עם הידיים מאחורי הראש ומנסה להעלות פרצוף,
לפחות אחד, שיגרום לי לחייך ולו במעט. (ולמרות שאני דוגלת
בחיוך מלא שיניים אסתפק הפעם בחיוך קטן שמרגישים בעיקר
מבפנים...).

בדיוק קמתי משנת הצהריים שהענקתי לגוף העייף שלי.
(אני בדרך כלל לא ישנה בשעות האלה של היום, אני רואה בזה סוג
של בזבוז זמן) הייתי זקוקה לבריחה הזאת.

אני מעיפה מבט אל הספירלה התלויה מהחלון (הספירלות האלה שתולים
בחדר למטרת אנרגיות טובות יותר- עיין ערך פנג שווי), סתם בשביל
לראות את העולם מסתובב לו קצת ולהרגע.
אני מדמיינת עצמי מתגלשת במורד הסיבוב הפיתולי הזה, כשלכל משך
זמן הגלישה, הידיים שלי מורמות למעלה כמו ברכבת הרים.
כשאני מגיעה לסוף, אני עוצמת עיניים.

ונרדמת.