במשכנות ביתי יש רוח סערה,
אוחז בקרנות המזבח פן מעידה,
פסענו בתנועות מדודות,
אל עבר הטרף,
להט של חיות,
על חודו של חרב.

מעורטלת ושמימית,
נוצצת כמלאך,
אילם בבקשתי,
פן תברח.

הרגשתי כבן בית בעולמך החדש,
גן עדן יפיפה אותי לא יישכח.
וכשניפגש שוב, יונתי האהובה,
זכרי כי הייתי אבן למרגלותיך,
תקופה כה ארוכה.

נאחז בציפורני לא למעוד,
אל תוך בורך המשתוקק לעוד.
פרשי נא כנף, וחיזרי לארץ נדודיך,
איני יכול לסלול לי דרך מול זיו פניך.

היי שלום יונתי הצחיחה,
היי שלום יונה,
היי שלום,
היי.