חלב שנשפך ולכלך את הרצפה,
משחקים במחבואים ואיבדתי את הנשימה,

את השמש כיסו צלופן אדום,
ונקודות שרופות בחלל
ורק עייני שלי לבן כואב
של שתיקה ארוכה

חפנתי את ידיי בחול הלוהט וחיפשתי
ידיים קטנות,
מנהרות מנהרות ואין אור.
ראיתי אנשים עוצרים ברמזורים,
ועיניהם מחפשות - לאן...
קיוויתי שלא אפגוש בו שוב, באזור החם.
פיניתי את המיטה לעוד דובי,
כל שנה ,
למשחקים של אהבה,
פי מלא במים, ונשימתי ריקה.

את החורף הזה לקחו לי,
את עצמי לקחו לי גם,
והדמעות שבעיניים,
מזמן מילאו את הים,
כי רק הייתי פה ,
וגם השיר עוד כאן,
אך את היופי הזה
מחק בספוג, שטן.